לפעמים אנחנו מרגישים רגשות שנשארים איתנו זמן ארוך ולא משתחררים. מכיוון שרגשות הם דפוס שחוזר עצמו, אנחנו יכולים ללמוד להעמיק לתוכם בחקירה עצמית כדי שיוכלו להשתחרר במקום לנהל אותנו בכל פעם מחדש.
אני מציעה כאן טכניקת שאלות שפיתחתי מתוך עולם הפסיכולוגיה הרוחנית, יצרתי אותה פשוטה ומונחית סביב שלוש שאלות מרכזיות: מה/ מתי/ למה?
מתחילים!
מה?
השאלה הראשונה תהיה: מה אני מרגיש\ה? זה נשמע די קל אבל, אבל אנחנו לא תמיד יודעים לשים את האצבע על מה אנחנו מרגישים באמת, או שמאוד קשה לנו להודות במפגש עם הרגש עצמו מול עוצמת הפגיעוּת שלנו. לדוגמה, אפשר להגיד ש"אנחנו מרגישים פגועים" אבל מתחת לתחושה הזאת בעצם, מסתתר רגש חשוב שכדאי שנכיר, הרגש המוביל יכול להיות למשל- תחושת עלבון, תחושת דחייה, תחושת ביטול ועוד. לפעמים, להגיד שנעלבנו או שאנחנו מרגישים תחושת עלבון צורב יצריך מאיתנו לקלף שיריון ולהיות עוד יותר פגיעים, אבל זיהוי הרגש חשוב להמשך התהליך- אם לא נדע מה אנחנו מרגישים, איך נוכל להתבונן על זה? עם השנים למדנו לצמצם את הרגשות שלנו למנעד מאוד קטן. אנחנו "מרגישים טוב" אבל אפשר גם לפרק את זה ל: הרגשת עונג, הרגשת שמחה, סיפוק, התרגשות, הנאה ועוד. אנחנו מרגישים "פחד" אבל לרוב הוא משמש כשמיכה עבה שמכסה על רגשות קונקרטיים שחשוב שנכיר בתוך עצמו; ממה נובע הפחד? איבוד שליטה, חוסר אמון, בהלה, תחושת פגיעות, הרגשה שאנחנו מנוצלים ועוד.
מתי?
השאלה השניה תהיה: מתי הרגשתי ככה בפעמים אחרות בחיים שלי? נלך הכי רחוק שנוכל, החל מהזכרונות המוקדמים ביותר שלנו ועד לנקודת הזמן הנוכחית ונזכר בכל הפעמים ש'קופצות לנו', שהרגשנו בהן את הרגש שזיהינו. דרך ההתבוננות הזאת נוכל לזהות את דפוס הרגש שחוזר על עצמו כל פעם מחדש בחיים שלנו בסיטואציות שונות ובמעין לופ שחוזר על עצמו כשטריגר מופעל. ההתנסויות שלנו הן טריגר להפעלת רגש שלא קיבל מענה מאיתנו- הכרה, אפשור, התבוננות וריפוי. אפשר לזהות איך רגש חוזר על עצמו שוב ושוב בחיים כדי לשרת אותנו, כדי שנכיר ונרפא אותו במקום שינהל אותנו כל פעם מחדש.
מכאן- נעבור לשאלה השלישית;
למה?
השאלה השלישית נובעת מתוך ההבנה שכל מה שאנחנו חווים מבחוץ מתחולל בעצם קודם כל אצלנו בפנים כלפי עצמנו. השאלה שנשאל בשלב הזה תהיה: למה אני מרגיש\ה את אותו הרגש כלפי עצמי? אם הרגש שעלה הוא כעס, אוכל לשאול: למה אני כועס/ת על עצמי? אם מה שעלה הוא תחושת ביטול שלא מרפה- אוכל לבדוק למה אני מבטלת את עצמי או איפה אני מבטלת חלקים בתוך עצמי? בשאלות האלה אין נוסחה ברורה, אבל אם נשתמש בסימני השאלה הם תמיד יובילו אותנו לחקירה עצמית ולהבנות חדשות. אני יודעת שלפעמים זה לא פשוט לשמוע את התשובה מבפנים ואני תמיד מעודדת להיעזר באנשי המקצוע ומטפלים בשיטות שמתאימות לכם. מתוך הנסיון שלי בתרגול השאלה הזאת אציע 2 דברים: 1. שווה להאזין לתשובה הראשונה שעולה בנו מבלי לשפוט או לבטל אותה- לרוב היא תהיה זו המתאימה. 2. לפעמים כשתשובה לא נשמעת בתוכנו מיד- זה לא מעיד על כלום. אפשר להמשיך לצעוד איתה גם כמה שעות וגם יותר מיום אחד. אין חוק גורף שבו הדברים צריכים להיות כך או אחרת.
הרגשות שלנו הם שער מופלא להשיב דרכו את את החלקים הפגועים שלנו. כשאנחנו לא נבהלים מהרגשות האלה הם מוצאים מקום בטוח בתוכנו ומקבלים אפשור לשוב לחיקנו ולקבל ריפוי.
באופן הזה אנחנו גדלים ומתפתחים. תמצית הרגש שקיבל ריפוי הופכת להיות החכמה העמוקה שלנו ביותר.
