'תסמונת המתחזה' (imposter syndrome) ששמה הוטבע על ידי צמד הפסיכולוגיות פולין קלנס וסוזאן אימס, מתבטאת בשיח פנימי מתמיד של ביטול הערך המקצועי- עצמי. אנשי מקצוע רבים ומוערכים מאוד מעידים על נוכחות השיח הפנימי הזה בתוך העשייה המקצועית שלהם. לאנשים בעלי תחושת ההתחזות ישנו צורך מתמיד בהסתרה מאחר ולא משנה עד כמה הם מוערכים בחוץ- תמיד תתלווה בתוכם ההרגשה שזה לא מספיק ושהם לא באמת זכו לכך בזכות עצמם.
מה התסמונת יכולה לשכנע אותנו לגבי עצמנו?
- שהצלחנו רק ב'פוקס' או שהיה לנו מזל ויתרון משמעותי ששיחק לצידנו. הגורל הכריע לטובתנו ולא הידע, הנסיון המקצועי ובטח שלא הכשרון שלנו. זה 'קרה' לנו ולא בזכותנו. - השיח הפנימי משכנע בתוכנו שאנחנו מוערכים יתר על המידה על ידי קולגות, לקוחות או בעלי סמכות. אין בנו דבר ממה שהם זוקפים לזכותנו. - התחושה היא שאנחנו חייבים לעבוד קשה יותר, להוכיח יותר ולספק יותר מכפי שמצפים מאיתנו כדי להגיע לתוצאות ולכסות על התחזותינו לאדם המקצועי שהאחרים רואים בנו. - נרגיש שלא מגיע לנו לדרוש תשלום או לבקש העלאת שכר כי העבודה שלנו אינה מספיק טובה בשביל לקבל עליה גמול הולם. - החרדה תגבר לקראת משימות חדשות כי כל ההצלחות שלנו נתפשות כרנדומליות ו'מזליסטיות'.
הסיפור של יובל יובל (שם בדוי שהיא בחרה) בת 47, בעלת שלושה תארים מצטיינים במקצועות שונים, אחד מהם כאמנית רב תחומית, הציגה בתערוכות ואף זכתה בפרסים, מתארת את שיח ההתחזות הפנימי בתוכה: "התחושה היא, שהצלחתי לעבוד על אנשים שאני ציירת. אני מופתעת כשרוצים לקנות ממני וכשאנשים מוכנים להשקיע את הכסף שלהם במה שאני עושה". בכדי להמחיש את הפער הגדול בין תחושת הההתחזות לבין פרי היצירה של יובל, הנה אחד מסגנונות הציור שלה;
יובל מקבלת ציונים גבוהים בלימודי התואר אבל הקול הפנימי הקטן בתוכה אומר לה שזאת הייתה הצלחה מתוך פוקס, שהמבחן היה קל מידי או שפשוט היה לה מזל ממש טוב. "זאת הרגשה לפעמים של 'איך הצלחתי לעבוד על כולם' שאני כל כך טובה במה שאני עושה. זה מפתיע אותי כל פעם מחדש". יובל מתארת שקשה לה לענות במה היא עוסקת כשהיא נשאלת לכך. "אני לא יודעת אם אני אמנית, כי אני לא בטוחה שאני יודעת באמת לצייר". ביטוי נוסף של תחושת ההתחזות, הוא הקושי של יובל בתמחור העבודות שלה כי היא ממעיטה בערכן ונראה לה שהן נעשות כאילו רק 'על הדרך'. לא פעם קרה שהעבודות שלה בוצעו ללא דרישת שכר או תשלום מצידה.
תסמונת המתחזה משרתת פחדים ואמונות שקיימים בכל אחת ואחד מאיתנו במידה כזאת או אחרת וכפי שיובל חווה- היא שכיחה הרבה יותר דווקא בקרב אנשים בעלי הישגים וכשרונות יוצאי דופן. בעידן הרשתות החברתיות שבהן הכל מוצג כל כך נוצץ ויפה- הפער שבתוכנו גדל ומתרחב עם ההשוואה בין מה שמוצג באופן 'מושלם' בחוץ לבין תחושת חוסר הערך בתוך שיח הפנימי, הסודי, המתעתע כל כך.
תסמונת המתחזה מחבלת בתחושת הסיפוק וההגשמה וכדאי להתפנות ולטפל בה. מי שאינו חושף החוצה את המחשבות והדיבור הפנימי הזה אודות עצמו, נשאר כלוא בין כתליה של התסמונת החמקמקה וממשיך להאמין לה ולתפוש את עצמו בהתאם. תסמונת המתחזה היא לא גזירת גורל וכדאי לרפא את עצמנו כדי לחיות בחופש פנימי ובסיפוק מקצועי בעל ערך עצמי. הצעד הראשון יהיה להבין שהקול הפנימי המבטל הזה שאנחנו שומעים לפעמים בתוכנו, הוא לא באמת קולנו שלנו אלא רק נציג נאמן של הפחד המתחזה לקולנו שלנו.
