להיות מולטי בעולם ממוקד

כבר מגיל מוקדם מצופה מאיתנו להתמקד.
בגיל הרך למשל, הציפיה היא שנתמקד במאפייני המגדר שמזוהה איתנו; הלבוש, הצבעים והמשחקים שתואמים לו.
בחירה במאפייני המגדר השני עלולה לגרור תגובה מאיזו דודה שתמיד נמצאת בסביבה: "אבל זה של בנות.. אתה לא צריך את זה" או ההפך.
בהמשך, הבחירות שלנו הופכות להיות מורכבות ומסועפות יותר. התחושה היא שאם נצהיר על משיכה טבעית למרחבים שונים זה יבלבל מישהו, נצטייר כבני אדם לא החלטיים, מתנדנדים, מפוזרים או מבולבלים.
ה"דרישה" למיקוד נוגעת לכל תחום: סגנון לבוש, בחירת מקצוע, העדפות תזונה, זיקה לדת ועוד. המיקוד המיוחל הפך לנורמה והמילה "ייעוד" מרחפת לנו מעל הראש כשזה נוגע לקריירה.
אבל המיקוד הופך להיות מאתגר כשבחירה אחת נעשית על גבן של בחירות נוספות, כלומר- אי אפשר גם את זה וגם את זה וצריך לבחור: או-או.
הבחירה הממוקדת לא תמיד תתאים להעדפות, לתשוקה, להשקפת העולם, או לנטיית הלב שלנו. היא לא באמת תשרת אותנו אם הרצונות הפנימיים שלנו לא ישתקפו דרכה. 

את מי הבחירה הממוקדת משרתת?

הבחירה ממוקדת מאפשרת בטחון: הגדרה ברורה, כיוון למטרה, יעילות, נוחות, השתייכות וסיפוק גדול מעצם הדבקות בה- אם לכך אנחנו שואפים.
נדיר שנשמע את הדודה שבסביבה אומרת "איזה יופי שלמדת תואר ראשון רק כי זה עניין אותך! מה בא לך ללמוד עכשיו?".
מערכת הנורמות מופנמת היטב בתהליכי החשיבה שלנו ולכן אם חרגנו ממנה, אם הבחירה הממוקדת הפכה למרובה- קול הסמכות החיצונית יאותת לנו שאנחנו לא מספיק ברורים.
זה הקול שנשמע כמו אותה הדודה: "צריך לבחור, אי אפשר גם וגם". (אני אשאיר לך לדמיין את הטון והנימה). 

אז את מי הבחירה הממוקדת משרתת?
- את מי שבוחר בה, מתוך שמחה וסיפוק. אנשים רבים יוצרים לעצמם נתיב התמחות ברור וממוקד, צועדים ומתפתחים בו בהנאה גדולה.
- את הסביבה והחברה שממסגרת הלאה נורמות ואידאל שאינם מערערים את הבטחון שלה, כמו הדודה שיודעת בוודאות מה טוב בשבלנו.
הבחירה הממוקדת משרתת גם את מי שזקוק לוודאות ולמסלול התמחות ברור. 

את מי הבחירה הממוקדת לא משרתת?

את מי שהבחירה שלו מתאווה להיות מרובת תחומים.
אצל אנשים מרובי תחומים, הדרישה להתמקד עלולה ליצור תהליכים רגשיים ודפוסי חשיבה שמאופיינים בצמצום עצמי: תחושת חוסר בטחון, חוסר שייכות, דימוי עצמי פגוע או תחושה חסרת מימוש.
הבחירה הממוקדת מצמצמת את אנשי המולטי, מקצצת את להם את הכנפיים והכי חשוב- עוצרת אותם מלהתפתח כפי טבעם ומונעת מהם את היכולת להעניק לעולם משלל מתנותיהם המרהיבות.

הבחירה הממוקדת לא משרתת את הצורך של אנשי המולטי בגיוון, את היכולת ליצור שילובי מקצוע מרתקים, את התשוקה ליצור חיים הרמוניים בתוך מרחבי עניין מרובים ואת הרצון ללמוד ולהתנסות במגוון תחומים.
כאנשי המולטי יצא לנו לשמוע לא פעם שאנחנו "חייבים להתמקד", אבל האם המחויבות הזאת באמת רלוונטית עבורנו? האם היא באמת משרתת אותנו? 
אם היא לא משרתת אותנו אין שום סיבה שאנחנו ננסה לסגל אותה לחיים שלנו בכח. היא לא תתרום לנו ויהיה קשה עד בלתי אפשרי עבורנו למצוא בתוכה מימוש, סיפוק ומשמעות.
הבחירה הממוקדת משרתת את מי שבוחר בה ומרגיש סיפוק בתוכה ולכן מי שאינו נמנה עם הבחירה הזו- מזכותו וחובתו למלא את חייו בדרך שבה ירגיש מסופק.