למה נתקעתי? מדריך לחקירה עצמית שפותחת את הדרך

כשמשהו נתקע, לא עובד לנו או נגרר מעבר למה שציפינו לו אנחנו לא תמיד יודעים על מה לשים את האצבע ותחושת התסכול מתחילה לבצבץ כמבשרת את הדרך לחוסר תזוזה מוחלט.
זאת תמיד תהיה הזמנה פתוחה למסיבה של תחושות שממש לא הגיעו כדי לעזור: תחושת כשלון, אשמה, בושה, פגיעה בערך העצמי, חוסר אונים ואפילו ויתור.

אין דרך אחת גורפת להתמודד עם כל מיני סיטואציות, בייחוד כשמדובר ברגשות ותהליכים. אם הבנו שהרגשות שעלו הם לא הנושא כאן, שתנועה חדשה גם היא לא הפתרון במצב הזה, אלא יש כאן משהו שפשוט לא עובד- שווה לבדוק למה.

3 דרכים יעילות, נגישות ומיידיות להבין למה נתקעתי

האם באמת יש לי תשוקה לזה?

לפעמים אנחנו עסוקים בפרויקט או עשייה מתוך בחירה שהיא לא בתשוקה שלנו.

אולי מדובר בתוכנית ישנה שכבר לא רלוונטית לנו היום? אנחנו עדיין נצמדים אליה מתוך הרגל ודבקות במטרה.                                           אולי זה משהו שהייתה לנו תשוקה גדולה אליו עד לפני רגע, אבל נכון לעכשיו התשוקה הזאת חלפה או מבקשת תפנית חדשה. (זה תסמין נפוץ ומהותי בקרב אנשי המולטי, למשל).

כשאין בתוכנו תשוקה לעשייה מסויימת הדברים יתקעו וידשדשו ולא יזוזו. אנחנו מצידנו ננסה לפעמים לדחוף בכח (ללא תועלת) או שנאשים את עצמנו בחוסר מסוגלות או כשלון.
בפועל, התשוקה שלנו פשוט לא נמצאת שם.  אי אפשר להכריח תשוקה אבל אפשר להקשיב לה כדי שתכוון אותנו למה כן יהיה נכון לנו.

האם הדרך מותאמת לי?

לכל אחד מאיתנו יש מערכת הפעלה ומנגנוני הנעה פנימיים שונים ואינדיבידואליים. אם בחרנו בדרך שלא הולמת את מנגנוני ההנעה שלנו, הרגליים שלנו ידשדשו בתוך שביל צמיגי ואיטי שיהיה קשה להתקם בו ובסוף נתקע.
הנה כמה שאלות שנוכל לבדוק לגבי התאמת הדרך אלינו:

האם הדרך נעימה לי?
אם התשובה היא "לא", נשאל את עצמנו מה בדיוק לא נעים? מה יכול היה להתאים יותר? מה יכול לחזק את תחושת הבטחון והנועם בדרך הזאת? האם מדובר בקושי ואתגר ששווה לצלוח אותו כדי לנוע, או כזה שמבקש מסלול חדש.
איזו דרך תהלום יותר טוב את האישיות שלי, את הערכים ונקודת המבט שלי או את הקצב האישי שלי?

האם טוב לי עם השותפים\ המלווים בדרך?
יש אנשים ישירים ועקיפים שמשתלבים בעשייה שלנו: הישירים יכולים להיות אנשי שיתוף פעולה שבחרנו לעבוד איתם, או למשל, יועצים, מטפלים או מלווים מכל סוג שמעורבים בדרך שלנו.
האנשים המעורבים באופן עקיף הם אלה שלכאורה אינם חלק מהעשייה המקצועית שלנו אבל דעתם נכנסת לתמונה ומקבלת אצלנו מקום, למשל- בני זוג שאנחנו משתפים אותם בלבטים שלנו ויגידו את דעתם או אפילו ילחצו עלינו ללכת בכיוון כזה או אחר.

האם נכונה לי המתודה או תהליכי העבודה?
לפעמים אנחנו מאמצים תהליכי עבודה שלא ממש מתאימים לנו רק כי "ככה עושים" או "ככה צריך". לפעמים הבחירה הזאת נובעת גם מחוסר היכרות עם דרכי עבודה אחרות שדרכן נוכל להפיק הרבה יותר.
לדוגמה: אנשי ה ADHD זקוקים לפרקי עשייה עם מקטעים, לעשייה של כמה דברים במקביל, לאפשרויות של תנועה תוך כדי עבודה, סביבת עבודה מותאמת לסינון רעשים והסחות דעת ועוד.

3. האם יש בי התנגדות?

האפשרות השלישית לעשייה תקועה היא התנגדות. לרוב, ההתנגדויות מגיעות מתוך פחדים שחשוב להכיר.
- זה במילא לא יעבוד, אני אכשל גם הפעם.
- אני לא עושה את זה טוב כמו האחרים.
- רק אחרי תנאים כאלה ואחרים זה יוכל להצליח (תנאים רחוקים, כן?).
- מי אני שאציע שירות כזה בכלל? (היוש, תסמונת המתחזה).
- זה דורש ממני חשיפה שאני לא רוצה בה.
- אני מזהה שינויים וזה מבריח אותי לכיוון השני. אם ההרגשה היא שאנחנו עדיין בתשוקה והדרך טובה ומתאימה לנו גם כשהיא לא מאוד קלה, שווה לבדוק את האפשרות השלישית: יש בתוכנו התנגדות שעוצרת את תהליך העשייה.

שווה להקדיש לזה זמן ולעקוב צעד צעד כדי לזהות איפה נעוצה התקיעות, לא רק כדי לתקן אותה אלא בכלל כדי להבין מה נכון ומתאים לנו. לשאול את השאלות הנכונות זו אחת מהדרכים האהובות עלי לחשוף כל מה שמתחולל בנו בפנים.

אם אלו אינם עובדים שווה לבדוק אודות הפחד